בדרך כלל אינני ששה להמליץ על סדרות שמגיעות מבית היוצר של שונדה ריימס שהסדרות המזוהות איתה ("האנטומיה של גריי", "סקנדל") תמיד הרגישו לי כמו אופרת סבון מחופשת לסוגת איכות. אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל ובמקרה הזה היוצא מן הכלל הוא הסדרה "ברידג'רטון" של נטפליקס, שהיא כרגע הממתק הכי ממכר והכי תואם בינג' בימי קורונה אלה. 

מה הופך את הסדרה ברידג'רטון לכה מענגת ומומלצת? הנה כמה טעמים מתוקים במיוחד. 

מה הופך את הסדרה "ברידג'רטון" של נטפליקס לממתק המענג של התקופה?

על מה הסדרה "ברידג'רטון" (ובלי ספוילרים)

gossip girl גרסת המאה ה-19. הסדרה מתמקדת בבני משפחת ברידג'רטון ובעונת הנשפים של החברה הגבוהה בלונדון  שהיא גם עונת החיזור שהיא מעין "המירוץ למיליון" פוגשת את "הרווק". נשות לונדון הצעירות עוברות מנשף לנשף, מאמצות את שריר הפלירטוט ומתחרות ביניהן מי תתארס ראשונה ועם איזה בעל תואר אצולה.  

אסקפיזם בטעם של פעם

בתור מי שבחרה להשקיע את חייה המקצועיים בבלוג אופנה ולייף סטייל וודאי לא תופתעו לשמוע שאסקפיזם הוא הלחם והחמאה שלי. ובימי סגר וקורנה אלה, בלי אסקפיזם נשארת רק המציאות וכולנו יודעים מה היא שווה בימים אלה…

ניסיתי עוד כמה מיני סוגים שונים של סדרות גילטי פלז'ר מתקתקות לברוח אליהן אלא שהבעיה עם העכשוויות שבהן (א-לה "אמילי בפריז") שפתאום נראה לי מאוד מוזר לראות בטלוויזיה אנשים יושבים במסעדות, לוחצים ידיים, מתחבקים ומתהלכים בעולם ללא מסיכות. לכן דווקא בימים כאלה דרמות תקופתיות הן הבריחה המושלמת לעולם שלפני הקורונה, עולם שבו ממילא המוסכמות החברתיות היו כאלה שגבר ואישה אינם יכולים להתחבק או אפילו לאחוז ידיים לפני הנישואין שלא לדבר על חילופי נתז טיפתי ;-). 

התמונה מתוך עמוד הפייסבוק Bridgerton (🐝) – Netflix

הנגיעה העכשווית המעודנת

לצד אווירת תחילת המאה ה-19 שבה מתרחשת הסדרה, בחרו יוצריה לשלב באופן שנון ומודע לעצמו נגיעות עכשוויות. זה בא לידי ביטוי באופנה ובארט הכללי שמשלב בין אופנת המאה ה-19 לאלמנטים היפסטריים, ואפילו בפס קול של הסדרה שמשלב שירים עכשווים וביניהם "bad guy" של בילי אייליש שמנוגן במהלך נשף על ידי התזמורת. וכמובן יותר מהכל, בולטת השוויוניות בין שחורים ללבנים, מה שכמובן לא היה קיים במאה ה-19 (ובקושי קיים גם היום…). 

התמונה מתוך עמוד הפייסבוק Bridgerton (🐝) – Netflix

בגלל הפמינזים

אין ספק שלא היה פשוט להיות אישה במאה ה-19 והסדרה לא חוסכת בענין זה. בין אם זה מעמדן של נשים אלמנות, של רווקות, של נשים נשואות שעוברות יחד עם רכושן לידי הבעל שיכול לעשות בו ובה כרצונו ובתחתית שבתחתית, מעמדן של נשים שנכנסות להריון בעודן רווקות. 

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהשקפת העולם הפמניסטית שניבטת אלינו מבעד מסך השובניזם התקופתי. זה בא לידי ביטוי בדמותה המקסימה של אלואיז ברידג'רטון הצעירה שמסרבת לקבל את זה שכל ייעודה בעולם הוא להתחתן ולהקים משפחה, זה מתבטא בעובדה שמרבית הדמויות בסדרה הן דמויות נשיות שמוצגות באופן אוהד, בעוד שרוב הדמויות הגבריות מוצגות כשטוחות במקרה הטוב, וכבזויות במקרה הפחות טוב, ולמעשה הסדרה כולה מסופרת מנקודת מבטה של "ליידי וויסלדאון" (בקולה המענג של ג'ולי אנדרוז הנהדרת, לנצח "מרי פופינס") שהיא על תקן ה"אחת שיודעת" בסדרה ובעלת עיתון מחתרתי על החברה הגבוהה באנגליה, מעלליהם וסקנדליהם המענגים שניכר כי בעצמה אינה ממהרת לפעול לפי המוסכמות. 

אלואיז – האחות שמערערת על תפקידה של האישה. התמונה מתוך עמוד הפייסבוק Bridgerton (🐝) – Netflix

בגלל האופנה

האופנה בתחילת המאה ה-19 הייתה בעיני מהמשובחות שיש, בעיקר אופנת הנשפים. למרות שמחוכים עדין היו פריט חובה, השמלות עצמן היו דווקא קלילות ואווריריות ומתאימות במיוחד לריקודים ומחולות. חובבות הז'אנר יהנו משלל בדי השיפון והטול רווי הנצנצנים שלובשת הגיבורה לאורך כל הסדרה, ודמויות אחרות לובשות שמלות בגוונים עזים מצהוב עד ורוד פוקסיה ותכשיטים צבעוניים גדולים שמזכירים את תור הזהב של מיכל נגרין. 

אבל האופנה לא מספקת רק ממתקים אסתטים אלא נותנת גם נקודת השוואה מעט מנחמת: בכל פעם שתרגישו שהמציאות הנוכחית שלנו חונקת, רק תחשבו כמה חונקת יותר הייתה יכולה להיות לו היינו נדרשות לעבור אותה חנוטות במחוך ;-). 

התמונה מתוך עמוד הפייסבוק Bridgerton (🐝) – Netflix

נהנית ותרצי לקרוא עוד?

אם נהנית מהפוסט, מהגיגי והמלצותי ותרצי להמשיך לקרוא גם בעתיד,

אם את אוהבת להכיר מעצבים ויוצרים ישראלים, ולשמוע על מכירות, הנחות והגרלות שמיועדות רק לקוראות הבלוג כמו אלה שבפינת "הארון השווה שלי", 

אז אשמח לראות אותך ברשימת הדיוור של "תלתלים" עוד קצת למטה בחלונית ההרשמה. 

ואשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט כאן למטה בתגובות, וגם לראות אותך באינסטגרם המתולתל והצבעוני שלי ואשמח גם ל"לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים".