שנה חדשה בפתח, חיסונים בקנה וכולם שוב מדברים על בחירות. זה רק אני או שיש תחושה של אס"ק באוויר? למרות שמספרי החולים והנדבקים ממשיכים לעלות, ונראה שהמסיכות והאלכוג'ל מייבש הידיים ימשיכו איתנו לפחות עד הקיץ, אפשר להתחיל ולחוש מעט אופטימיות באוויר.
אז לרגל אותה אופטימיות זהירה, אספתי כמה נקודות אור משולבות בתמונות סטריט סטייל צבעוניות היישר מירושליים הקרירה שצילמה הצלמת דנה רז עם אופנת החורף של המעצבת יולה פאשיין ומגוון תכשיטים, תיקים ונעליים צבעוניות היישר מארוני הפרטי שהזכירו לי שבקרוב מאוד יחזרו כל הסיבות להתלבש.
צילום: דנה רז; שמלה Yolla; שרשרת: ליאת גינזבורג; סניקרס משופינג בבודפשט
לנסוע לחו"ל, סיבות להתלבש, עולם נטול מסיכות – החיים שאחרי החיסון
עתידות: בקרוב ניסע לחו"ל
אבא שלי טס פעם ראשונה לחו"ל רק כשהיה בתחילת שנות ה-20 ובתור ירושלמי, גם תל אביב היה יעד שאליו הוא הגיע לעיתים ממש רחוקות. אבל אנחנו התרגלנו לטוב, והבת שלי עד הקורונה הייתה בטוחה ש"החופש הגדול" היא מילה נרדפת לנסיעה לחו"ל….
אני יודעת שיש לא מעט שנסעו לחו"ל גם השנה: ליוון בקיץ ולאמירויות בסתיו אבל למרות שבאינסטגרם (לפחות שלי), נדמה שאני היחידה שנשארה בארץ, רובנו נשארנו בארץ. אבל בקרוב (עד כמה שסוף החורף יכול להחשב כ"קרוב"), נוכל לחזור לתחביב האהוב עלינו: לחפש טיסות לואקוסט וחבילות הדקה ה-90 במחירים זעומים ולהעלות כמעט בספונטניות על טיסה לנופשון ביעד אירופי פוטוגני.
קצת תרבות חברים
פעם ראשונה שהזמנתי את בעלי לדייט כשרק הכרנו אי שם בשנת 2005, היה להופעה של פורטיסחרוב בברבי. השיחות הכי ארוכות שלנו כשרק הכרנו היו על מוזיקה ומאז, הופעות על כל סוגיהן ומגווניהן היו חלק בלתי נפרד מהחיים הזוגיים שלנו.
הרבה יותר משחסרות לי נסיעות לחו"ל (או אפילו סתם למלון שלא נסעתי בגלל המחיר), חסרות לי הופעות. אמנם אם אתם עוקבים אחרי באינסטגרם (ואם לא, הנה ההזדמנות. כיף שם 🙂 ) אולי אתם זוכרים שהיינו בהופעה מצוינת של ג'ימבו ג'יי בחצר בית של חבר אבל בתור זוג שהתרגל לפחות פעם בחודש לבלות במופע מוזיקלי כלשהו, אנחנו חווים קריז שנמשך כבר כמעט שנה…..
אחד הדברים הראשונים שאעשה כשלאט לאט תחזור התרבות, הוא לחפש ולאתר כל מופע ברדיוס סביר ולרענן את מכנסי הוויניל, גופיות סבא שחורות ולהתאמן באייר גיטר כאילו השנה היא 1995….;-)
צילמה: דנה רז; שמלה: Yolla; עליונית פרנזים: ארקטה; נעליים ממסע שופינג מוצלח בבודפשט כשהייתי עם הילדים
101 סיבות להתלבש
הקורונה הפציע לחיינו בישראל סמוך מאוד לשבוע שעבורי הוא מקור של אנרגיה לשנה שלמה: שבוע האופנה של תל אביב. בתור בלוגרית אופנה ועצמאית שעובדת מהבית, העובדה שכבר עשרה חודשים כמעט ולא היה לי לאן להתלבש (וב"להתלבש" אני לא מתכוונת לג'ינס וחולצה, אלא למיטב מחלצותיי המנצנצות והמנופפות) כואבת במיוחד.
המחשבה על המקומות שבקרוב יפתחו שוב, על אירועים, מפגשים, טיולים, נסיעות לחו"ל ותצוגות אופנה מעבירות בי גלי עונג השמורים לרוב לפעילות אחרת שלא כאן המקום לתאר ;-).
צילום: דנה רז; שמלה Yolla; שרשרת: פאולה ביאנקו; תיק: מדוזה
צילום: דנה רז; שמלה Yolla; שרשרת: ליאת גינזבורג; עגילים: Via ROTHSHTEIN
המסיכות לסל, וחסל
על אף שהייתי בין הראשונות להצהיר שהמסיכות הן האקססורי החדש, כמה שאני אשמח להפטר מהן, בעיקר כשתתחיל העונה החמה.
למרות שהשקעתי באוסף מסיכות בד איכותיות ורב פעמיות מעוצבות ומושקעות פרי עיצוב ויצירה של מיטב מעצבי ארצינו, השמות שהן עשו לי בפנים בשילוב החום והלחות של יולי אוגוסט הם ללא ספק דבר שלא אתגעגע אליו כלל. אמנם נאמר לנו שהחורף עדיין נדרש למסיכות אבל כולי תקווה שעם גל החום הראשון שיש להניח שיגיע אלינו אי שם לקראת אפריל, גל הקורונה כבר יתחיל להיות כמו זכרון שהולך ומתרחק ואיתו גם המסיכות.
צילום: דנה רז; שמלה Yolla; שרשרת: פאולה ביאנקו; עגילים: Via ROTHSHTEIN
שובם של העגילים הגדולים
בתור מי שמתהדרת ברעמת תלתלים שאלמלא הם כנראה שלא היה בלוג…, אספתי במהלך השנים אוסף מרשים של עגילים גדולים (ונוחים!) שמגיחים בין התלתלים. אלא שמאז הקורונה וגומיות המסיכה העמוקות, נותרו העגילים בדיוק כמו שמלות הפיאטים וחצאיות הטול, מיותמים בקופסת התכשיטים ועורגים לאוויר צח. ;-).
ביום שבו נורשה להשליך מסכתנו לפח, אחזור לענוד בגאון כל אחד מזוגות עגילי הסטייטמנט המכובדים, גם אם מדובר ביציאה למכולת השכונתית…. ;-).
צילום: דנה רז; שמלה Yolla; שרשרת: ליאת גינזבורג; עגילים: Via ROTHSHTEIN
נחזור להתחבק
אני חייבת להודות שהריחוק החברתי הביא איתו גם כמה דברים שאני מקווה שישארו איתנו. למשל הוויתור על נשיקות עם מגוון דודים קרובים ורחוקים באירועים משפחתיים, תופעה שתמיד כוללת גם אירועים מביכים כמו השאלה הנצחית האם נשיקה אחת או שתיים אחת בכל צד?? או לחיצות היד המיותרות בכל מפגש עסקי.
אבל לחיבוקים אני מתגעגעת. מאוד. אמנם אם להיות כנה, במפגשים עם חברות התחבקנו חיבוק מהיר עם ראש מוסט אבל את אבא שלי, לא חיבקתי מאז חודש מרץ ואני מדמיינת את החיבוק הזה כבר חודשים….
צילום: דנה רז; שמלה Yolla; שרשרת: ליאת גינזבורג; עגילים: Via ROTHSHTEIN
ושום מילה על פוסט טראומה…..
אופנת המעצבים הישראלים שבפוסט
הבגדים החורפיים והמנחמים שבפוסט הם של המותג המקומי Yolla של יולה קרנר המקסימה, בוגרת בצלאל ורקדנית טנגו :-). המטרה של יולה היא לעצב בגדים נעימים ומחמיאים שילוו את הנשים שלה במשך כל היום תוך הקפדה על איכות ועל הפרטים הקטנים ששם כידוע, נמצאת אלוהים 😉 (כי בינינו, אם אלוהים היה גבר, ספק אם היה ער לפרטים הקטנים….).
את הבגדים של יולה אפשר למצוא ולרכוש בחנות אונליין שלה וגם בעמוד הפייסבוק ובאינסטגרם.
התכשיטים שצילמנו מגיעים היישר מארוני הפרטי והם כולם פרי עיצוב מעצבים ישראלים. קישוטי הראש המיוחדים שצילמנו ניבטו אלינו מתוך בוטיק תכשיטים קסום במדרחוב יואל סלומון בירושלים שתוך כדי הצילומים חלפנו על פניו ולא יכולנו להתאפק.
לבוטיק קוראים Lady Morgana Fairy Chic והוא ממוקם במדרחוב יואל סלומון 23 בירושלים ויש לו גם אינסטגרם קסום.
ולסיום כמה מילים על הצלמת הירושלמית המקסימה שצילמה את התמונות האלה, דנה רז, צלמת אופנה ותדמית, וירושלמית מבטן ולידה. הרבה זמן רציתי לצלם בירושלים, עיר שחייבים להכיר היטב כדי למצוא את פינות החמד הנפלאות שיש בה ושמחתי מאוד להרחיק עד ירושלים בשביל ההזדמנות להפגש איתה לסשן צילומים ירושלמי למהדרין. ממליצה בחום לעקוב אחרי חשבון האינסטגרם המקסים שלה.
שנמשיך את הרומן?
אם כשקראת את הפוסט חשבת לעצמך "איך לא הכרתי את הבלוג הזה עד היום??" או שפשוט נהנית להעביר איתו כמה דקות של אסקפיזם טהור ;-),
אם את אוהבת להכיר מעצבים מקומיים חדשים, ולשמוע על אופנה ישראלית נפלאה,
אם את רוצה להשתתף בכל ההגרלות המיוחדות שמיועדות רק לקוראות הבלוג במדור "הארון השווה שלי",
אם תרצי לשמוע על מכירות, הנחות וקופונים שמיועדים רק לקוראות הבלוג,
אשמח מאוד אם תצטרפי לרשימת הדיוור של "תלתלים" כאן למטה בחלונית ההרשמה.
ואשמח לקבל גם "לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" ולראות אותך באינסטגרם המתולתל והצבעוני שלי.
ירושלים בבלוג שלך באמת נראת כמו חו"ל
גם מחוץ לבלוג שלי היא נראית חו"ל…
אין עלייך באופטימיות, ולגמרי אני זקוקה למנות גדושות ממנה בימים אלו. הלוקשיין הנפלא, פשוט עשה לי את זה ולגמרי נתן הרגשה של חו"ל. בינינו כמה פעמים יוצא לי להיות בירושלים… נדיר כמו נסיעה לחו"ל… ולגבי העדר ההופעות, זה לגמרי מקום כואב ומלא געגוע.
יאלללה, אינשאללה תביא את השלום והחופש לחיינו !
התגובות שלך תמיד גורמות לעולם להראות כמקום קצת יותר טוב
כרגיל,תמונות מוקפדות,לוק מקורי וציוני,צבעים שמכניסים חיוך וגעגועים שקל מאוד להתחבר אליהם:
מתה על פורטיסחרוף בפרט ועל הופעות בכלל!
וחיבוקיםםםםםם.
חזל"ש זריזזזז
יו איך בא לי עכשיו איזה פורטיסחרוף…. ופסטיבלים….