בגלל שאני לוקחת כדורים נגד דכאון (ואולי בעצם בזכות…), אחת לשנה אני נדרשת להתיישב על ספת הפסיכיאטר שלי לפגישה ושיחת "יחסנו לאן" וב"יחסנו" הכוונה ליחסי הצמודים עם הכדורים (כמו שכתבתי לפני כמה חודשים בהרחבה על ההתמודדות רבת השנים שלי עם דכאון). בפגישה מדברים על ענייני דיומא ועדכונים פרוזאים בנעשה בחיי. בתור עצמאית שנפגעה כלכלית מהקורונה ונמצאה זכאית מהמדינה למענק בשווי ז.. אחד גדול, הגעתי מעט ממורמרת ובעודי מקטרת מלוא הטנא על הפרויקטים שהתבטלו, על חוסר הוודאות ועל החששות, ישב מולי פסיכיאטרי עם חיוך מאוזן לאוזן משום שהוא שניחן ביכולת לראות את התמונה הגדולה, הצליח לראות מעבר למרמורי וקיטורי ולהחמיא לי על האומץ והדבקות בבחירה לחיות חיים שהם בדרך שלי, ולהמשיך ולקדם גם את ערכי הקיימות שבהם אני דוגלת.
זה גרם לי רגע לעצור ולבחון את עצמי. אני כל כך רגילה לבחון את ההצלחה שלי רק על בסיס חשבון הבנק שאני שוכחת לעצור מידי פעם לטפוח לעצמי על השכם על הדרך שבחרתי לצעוד בה, על הנאמנות שלי לערכים שחשובים לי, על התוכן הטוב שלמדתי לייצר ועל עשרות אלפי עוקבות וקוראות שצועדות איתי בדרך הזו ובזכותן אני לא לבד ובזכותן אני ממשיכה לכתוב, לצלם, להצטלם ולתת במה לכל מה שאני דוגלת בו.
לכל אחת מאיתנו יש סיפור. סיפור שהיא אולי התרגלה כבר לשמוע אבל כשעוצרים רגע לספר אותו, מתמלאים גאווה. אז כדי להזכיר לעצמנו כמה אנחנו נפלאות, איזה הישגים יש לנו וכמה תמיכה והשראה אנחנו יכולות להעניק, החלטתי להקדיש את הפוסט הזה לכמה סיפורי נשים מעוררות השראה שכאלה, כדי שיהיו תזכורת לכולנו על כך שהפעולות והמעשים שלנו הם הרבה יותר מסך ההכנסות שמגיעות לחשבון הבנק ולצד הסיפורים, ממשיכה להציג ולדגמן אופנה מקומית ואקולוגית והפעם אופנת יד שניה מהבוטיק מ"לימונים ללימונדה" ותכשיטים בעבודת יד של המעצבת אורלי פורמן.
סיפורים מעוררי השראה
הסיפור של ג'נט שהופכת לימונים ללימונדה
ג'נט נולדה בסאן פאולו בברזיל וחלמה דווקא להיות עיתונאית. היא תמיד אהבה אופנה, אבל למשפחתה לא היה כסף ולכן מאז ומעולם צרכה רק אופנת יד שניה. כשהייתה בת 20 הגיעה פעם ראשונה לחנות שהיא לא יד שניה ולא ידעה איך להתנהל ומה לשאול.
בגיל 18 היא עלתה לארץ, נשארה פה עשר שנים ועזבה ללונדון שבה חיה 18 שנה ומשם עברה לקליפורניה שבה חיה עוד 12 שנה. בשנת 2010 וכשהיא כבר בת 58, חזרה שוב לארץ הפעם בוגרת ובשלה להפוך את ישראל למרכז חייה ויחד עם העליה לארץ, החליטה לעשות משהו נוסף עבור עצמה ולפתוח חנות יד שניה אבל לא מהמקום של עוני או מסכנות אלא ממקום של אהבתה לאופנה ולאנשים. וכך נולד לפני כשלוש שנים הבוטיק המקסים "מלימונים ללימונדה" שבו יש מגוון נפלא של פריטי יד שניה משמלות ערב ועד בגדי יום יום וחולצות T והכל במחירים זולים ומי שממש מחפשת, יכולה למצוא גם פריטי מעצבים כמו מכנסי הג'ינס האלה שנראים חדשים לגמרי של המותג דולצ'ה וג'באנה במחיר של 160 ש"ח או חולצה של נעמה בצלאל.
הבוטיק "מלימונים ללימונדה" נמצא ברחוב נחלת בנימין 76 בתל אביב אבל חלק מהפריטים אפשר לרכוש גם בחנות אונליין. מוזמנות גם להציץ בחשבון האינסטגרם של הבוטיק ולפנק באיזה "לייק" בעמוד הפייסבוק.
ג'נט שיין בעלת הבוטיק "מלימונים ללימונדה"
הסיפור של אורלי פורמן שלא נתנה למחלה הכרונית לעצור אותה
אורלי פורמן מעצבת תכשיטים צבעוניים ומשמחים וגם מנהלת אינסטגרם ססגוני במיוחד שלא מסגיר ולו ברמז את העובדה שמאחורי העיצובים הנפלאים האלה, עומד סיפור מעורר השראה של אישה שמתמודדת יום יום עם מחלה כרונית חשוכת מרפא.
כשאורלי הייתה בת 17 וחצי, התעוררה בוקר אחד וגילתה שכפות ידיה הפכו אדומות, נפוחות וכואבות. בסופו של תהליך בירור ארוך נאמר לה שהיא חלתה בדלקת מפרקים שגרונית, מחלה אוטואימונית כרונית שאין לה תרופה. השוק היה עצום, והעובדה שלצד הבשורה הזו היא גם סבלה מכאבים כרוניים רק העצימה את הקושי בהתמודדות. בנוסף, המחלה התחילה להתחזק וחוץ מהכאבים היא גרמה לנזק בלתי הפיך למפרקי הידיים והרגליים. פעולות שגרתיות הפכו מורכבות, והדרך של אורלי להתמודד עם המצב הייתה הכחשה.
לקראת גיל 25 החליטה אורלי לקחת את עצמה בשתי ידיים כאובות והחליטה לחשוף את המחלה שלה החוצה כדי להתחיל לשמוע מאנשים שאולי מכירים אנשים או טיפולים שיכולים לסייע. היא התחילה להכניס לשגרת חייה מגוון טיפולים כמו דיקור והידרותרפיה ועבדה חזק על שינוי דפוסי החשיבה שלה.
למרות שהיא עובדת כמנהלת פרויקטים בחברת הייטק, יום אחד היא החליטה להגשים חלום ולהתחיל לעצב תכשיטים, וזאת למרות שטווחי התנועה של כפות הידיים והאצבעות שלה מוגבלים. היא גילתה להפתעתה הרבה שהמוטוריקה העדינה שדורשת ממנה מלאכת היד הזו היא בדיוק מה שהייתה זקוקה לו ולאט לאט התחילה לייצר לא רק עבור עצמה אלא גם ללקוחות שהתחילו להתעניין בתכשיטים היפים שהיא תמיד עונדת.
השלב הבא היה העמקת הידע בלימודי צורפות וגיבוש השפה העיצובית שמאפיינת את התכשיטים המשגעים שלה וכיום היא הבעלים הגאים של חנות אונליין שבה היא מוכרת את עיצוביה הנפלאים, תכשיטים שמשלבים עבודת צורפות עדינה עם מלאכת תכשיטנות שמאפיינת את קולקציית השרשראות הגדולות יותר.
את התכשיטים המשגעים של אורלי אפשר לרכוש בחנות אונליין וממליצה בחום לעקוב אחרי האינסטגרם הצבעוני שלה ועמוד הפייסבוק.
אורלי פורמן. צילום: שרון הורוביץ
ביוטרית עם אינפוזיה
נירית פשקס היא בלוגרית ביוטי וטיפוח או כמו שקוראים לזה בבלוגרית מדוברת: "ביוטרית", ובבלוג שלה שמתנהל בעמוד הפייסבוק שנקרא NiriTips היא עוסקת בעיקר בקומסטיקה טבעית ואורגנית ונותנת שלל טיפים והמלצות על מוצרים טבעיים, נטולי כימיקלים ושלא נוסו על בעלי חיים.
הבלוג שלה מלא בסרטונים שבהם היא מדגימה את השימוש במוצר וקשה שלא להבחין שחוץ מהמוצר, לצידה בפריים נמצאת אינפוזיה שמחוברת לה לוריד.
כשהייתה בת 19, חטפה נירית התקף הקאות קשה במיוחד שנמשך שלושה שבועות!! הרופאים החליטו שמדובר בהרעלת אלכוהול והתעלמו מכל יתר התסמינים. אלא שהתקפי ההקאות חזרו כל חודשיים שלושה והמערכת הרפואית האשימה את נירית בבולמיה.
רק בגיל 23, ארבע שנים אחרי שהחלו ההתקפים, התאשפזה נירית ואובחנה לראשונה על ידי מנהל מחלקה יסודי ואכפתי ונמסר לה שיש לה תסמונת נדירה במיוחד בשם תסמונת עורק איזנטורי עליון. התסמונת כל כך נדירה, שנירית היא המקרה היחיד בארץ ובסך הכל אובחנו כ-500 מקרים בעולם ולכן אף אחד לא ממש ידע איך לטפל בה.
שנה אחר כך, החליטו לנתח אותה וההכנות לניתוח כללו שלושה חודשים של צום מלא עם אינפוזיה מחוברת ליד כל שעות היממה. התקופה שאחרי הניתוח כללה שיקום ארוך ומתיש שבמהלכו הבינה נירית שהיא לא תחזור להיות כמו שהיא הייתה לפני ומאז ועד היום, כשהיא כבר בת 31, היא עדיין מחוברת חלק ניכר מהזמן לאינפוזיה ולבית, אבל מהלימון הכל כך מר שהיא קיבלה, היא החליטה לסחוט לימונצ'לו לתפארת ומתוך הקושי אחרי הניתוח שחייב אותה להשאר בבית, היא התחילה להעלות בעמוד הפייסבוק שלה תכנים וסרטונים על איפור ושיער. עם הזמן, הלך הבלוג שלה והתמקד אך ורק במוצרים אורגנים ועולם הלייף סטייל האקולוגי ובימים אלה היא עובדת על חנות שבה ימכרו המוצרים הכי טבעיים, הכי נקיים והכי אקולוגים שהיא תמצא.
למרות שחלק גדול מהזמן היא נאלצת להשאר בבית, היא חובבת אופנה מושבעת ובתקופות שהיא מרגישה טוב יותר היא מרימה הפקות ומנהלת אותן מא' עד ת' ומצטלמת בהן ונראית פשוט נפלא!!! חיבתה לאופנה וסטיילינג באה לידי ביטוי גם בסרטוני הביוטי שלה שהיא עושה מהבית ורואים את ההקפדה על הצבעוניות של הפיג'מות והוואנזי.
מוזמנות (שלא לומר מתבקשות) להמשיך ולעקוב אחרי חדת הקרן המופלאה הזאת בבלוג שלה בעמוד הפייסבוק ובאינסטגרם.
הסיפור של "תלתלים"
הסיפור שלי עם הבלוג "תלתלים" התחיל אי שם בשנת 2013 קצת אחרי שנולדה סתיו – ביתי הבכורה ובצירוף מקרים מפתיע, יחד איתה נולדה גם אמא חדשה ומבולבלת ;-). באותה תקופה עבדתי כמשנה ליועץ המשפטי של מנורה מבטחים פנסיה וגמל (וזה המקום להזמין אתכן לבלוג הפיננסי שלי בשם "פנסיה בסטילטו" שבו תגלו שמילים כמו "פנסיה" ו"קרן השתלמות" יכולות להיות הרבה פחות מאיימות מאיך שזה נשמע), והאמהות הביאה איתה הרבה מאוד שינויים, ובין היתר, עזבנו את תל אביב ועברנו להרצליה שבה הרגשתי בודדה ונטולת חברות וחיי הפכו בין לילה לשיטוט תמידי בין גינות וחצרות ובלי שום חנות מעצבים אחת לרפואה.
השילוב של הבדידות ביחד עם האינטנסיביות של חיי האמהות החדשים שכללו מירוץ בלתי פוסק של לעשות את אותה עבודה שעשיתי קודם רק על פני פחות שעות והתמסרות לגידול העוללית בשאר היום והכל תוך כדי מינוס רציני בשעות שינה, גרמו לי להרגיש ש"הילה" כפי שהכרתי, הולכת ונעלמת והרגשתי שאם לא אמצא דרך למצוא את הפינה הזו שהיא לא הילה האמא, או הילה של העבודה, אכנס לדכאון פוסט פוסט לידה.
כששיתפתי בתחושות חברה חכמה היא מייד הציעה שאפתח בלוג אופנה, מה שנראה לי באותם ימים טכנופוביים כפעולה שוות ערך ללימודי רפואה או קורס טיס. החברה שהבחינה במצוקתי, הרגיעה אותי והודיעה שתעזור לי וכך נולד הבלוג "תלתלים" בגלגולו הראשון בפלטפורמת בלוגר החינמית ואני התחלתי לכתוב את שעל ליבי ולצלם את שבארוני.
אבל כלב לא נכנס אליו…..
למרות שכתבתי את הבלוג להנאתי ועבור עצמי, התבעסתי מחוסר הענין שהעולם גילה בו והתחרותית שבי זקפה את ראשה הפרפקציוניסטי המתולתל. התחלתי לבחון את בלוגי האופנה שסביבי והבנתי שבלוג אופנה טוב חייב תמונות באיכות לא פחות ממגזינית וגם הבנתי שהבלוג חייב להיות מופץ גם ברשתות החברתיות כדי להגיע לעוד ועוד קהל.
אז הלכתי ללמוד צילום, ובשנת 2014 פתחתי עמוד עסקי וחשבון אינסטגרם.
וכך החל אט אט הבלוג להגיע לעוד ועוד נשים ולצבור קהל ומוניטין. במקביל, נולד בני הקטן וכשהיה בן 11 חודשים התאשפז עם וירוס נשימתי קשה שעשוי לגרום לתמותה של תינוקות עד גיל שנה. אותם ימים מטלטלים היו ימים של חשבון נפש שהובילו לרצון לממש את חיי עד תום וגם להיות יותר בבית וזמינה לילדים.
זה לקח עוד קצת זמן אבל לפני קצת יותר משנה וחצי, העזתי לעשות את הצעד והתפטרתי מעבודתי הנוחה כדי לעבוד כבלוגרית ויוצרת תוכן במשרה מלאה ומאז הפך הבלוג ללא פחות ממגזין לייף סטייל שמתמקד באופנה ישראלית, בוטיקים קטנים, אופנה יד שניה וקיימות, ועשרות אלפי נשים עוקבות וקוראות את הגיגי האסקפיסטים.
אז אם כבר הגעתן עד כאן, ואפילו נהנתן, אשמח אם תרשמו לרשימת הדיוור של "תלתלים" עוד קצת למטה בחלונית ההרשמה.
וכמובן שאשמח לשמוע מה חשבתן על הפוסט כאן למטה בתגובות ואשמח לראות אתכן גם באינסטגרם המתולתל והצבעוני שלי ואשמח ל"לייק" בעמוד הפייסבוק של "תלתלים".
וואוו השארת אותי ממש נפעמת לנוכח הנשים והסיפורים. את שלך אני מכירה ומוקירה, והנשים החדשות – כולן חדשות לי, מעוררות השראה אינסופית. הזמן הזה של הקורונה ואירועים בריאותיים אצל הורי רק חידדו לי את ההבנה שהבריאות היא באמת הדבר הכי חשוב, היא הבסיס, וממנו יוצאים לדרך. הדרך שכולן בחרו, כל אחת בדרכה, הן הביצוע, ההבאה של סך הכוחות -הרעיונות-המעשים שדרכם יוצאים החוצה ומוציאים את תאוות החיים לפועל. שאפו.
הכל מתחיל מהבריאות. הפיזית והנפשית כמובן.
וואו וואו ושוב וואו – אתן נשים מעוררות השראה, שלא מוותרות ונלחמות וני שמחה כל כך שכתבת את הפוסט הזה. תודה.
תודה לך יקירה. ריגשת
פוסט מושקע ומעצים!
תודה לך יעל
תודה על כל הסיפורים מעוררי ההשראה!!
נהניתי לקרוא
תודה רוני. נהנית לכתוב 😉
מרגש ומעצים! מצפה לעוד השראות !!
תודה רבה רבה יקירה
אמאל'ה, כמה השראה בפוסט אחד!
אני מרגישה כאילו אני מתארחת באולימפיאדה לנשים אמיצות.
מאחלת לכל אחת ואחת מכן להמשיך ולעשות את מה שהיא אוהבת ומכל הלב- תמיד.
תודה רבה לך. ריגשת אותי
כתבת בגילוי לב בצורה מקסימה ןמעוררת השראה על נשים אמיצות שעשו בחירות אמיצות בחיים. תודה לך
תודה לך. ריגשת עם התגובה
תודה הלה על גילוי לב ועל כתיבת סיפורים נהדרים על נשים אמיצות ומעוררות השראה
תודה לך עדי
כל סיפור יותר מרגש ומעצים מהשני….תודה רבה הילה, בדיוק מה שהייתי צריכה!
בדיוק מה שהיה חסר גם לי. שמחה לשמוע שזה נתן אנרגיה גם לך
אני אוהבת אותך
את אומץ ליבך
ואני לגמריי עם הפסיכיאטר שלך
תודה רבה רבה אהובה