לאחרונה יצא לי להכיר את בלוג ההורות המצוין בפייסבוק של שירלי טמיר וסרטון מצוין אחד שהיא הכינה ליום האישה ועוסק בציפיות הלא ריאיליות שיש כיום מנשים דיבר אלי במיוחד. שירלי מבטאת באופן שנון אך כל כך מדויק את מה זה אומר להיות אישה ואמא כיום, על הציפיות שיש מאיתנו להיות גם אמהות מעורבות, גם להצליח בעבודה וגם להראות הכי זורמות למרות שלל הקשיים שבדרך וכאלו כידוע, יש בשפע! בתור מי שבחרה לחשוף חלקים נרחבים מחייה ברשת, בנוסף לכל הקשיים והדילמות שכל אמא מתמודדת איתם מידי יום, אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם שלל דילמות וקשיים נוספים שלקוחים מעולם הרשתות וקשורים במידת החשיפה שאני בוחרת להעניק לחיי ברשת כאשר הנושא הרגיש ביותר הוא החשיפה של הילדים והצגת תמונות של הילדים בפייסבוק, באינסטגרם ובבלוג. אין כמו חג שמתקרב כדי להרהר ביחד איתכן בנושא, לשתף בדעותי,לעורר את השיח החשוב הזה, לשתף אתכן גם בקשיים הפרטיים שלי שאינם עוסקים דווקא בתמונות של הילדים ברשת ולשמוע גם את עמדתכן בנושא כאן למטה בתגובות ובפייסבוק.
אך בכל זאת בבלוג אופנה עסקינן, ואת הדיון החשוב הזה ואת עמדותי בנושא תמונות של הילדים באינסטגרם (מוזמנים לנחש מה הן ;-)), תלוונה תמונות של הפקה אביבית שצילמתי אליה את סתיו חוגגת את האביב ברחבי הרצליה שנראית בתמונות הרבה יותר ציורית ממה שהיא באמת, בשמלות של מעצבת השמלות הדס שטרנברג מתוך החנות אונליין שלה.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות; עליונית: של סתיו מהבית 😉
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
תמונות של הילדים בפייסבוק ותמונות של הילדים באינסטגרם
אחד הדיונים הסוערים הוא האם ראוי שהורים ישימו תמונות של ילדים ברשתות החברתיות. אני עצמי אף חטפתי ביקורת בעבר בנושא תחת הטענה כי לילדים אין חופש אמיתי לבחור האם הם מעוניינים בכך (טענה חסרת טעם בעיני לאור העובדה שאנחנו לא שואלים את הילדים שלנו שאלות שבעיני הן הרבה יותר אקוטיות כמו לאיזה גן הם רוצים ללכת, ברית מילה כן או לא והאם הם בעד או נגד חיסונים…). טענה נוספת ויותר מטרידה היא העובדה שאי אפשר אף פעם לדעת לאן מתגלגלות התמונות של הילדים ברשת. כמו בהרבה דברים אחרים בהורות, גם בנקודה הזו, אין בעיני תשובה אחת שהיא "נכונה" ולכן גם הביקורת של המקטרגים בעיני אינה במקומה, אם כי כנראה שהדרישה להיעדר ביקורת מצד אחרים היא טיפ טיפ טיפונת נאיבית אבל היי, אין כמו החג כדי להתכסות במעט אופטימיות קוסמית 😉.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות; עליונית: של סתיו מהבית 😉
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
בתור משפטנית ועורכת דין בהשכלתי ומקצועי (מודה באשמה😉) אני לא יכולה להימנע מהמסגרת המשפטית הזו שהמקור שלה הוא בחוק הגנת הפרטיות, חוק צילום ילדים וחוק הגנת ילדים. חשוב לדעת, שלכל אחד יש זכות לצלם אותנו ואפילו את ילדנו כל עוד אנחנו במקום ציבורי (כמו למשל פפרצ'י). ההבדל הוא, שאסור לשים תמונות של ילדים ברשת (אך לצלם בהחלט מותר) מבלי לקבל את רשות ההורים. העולם היום בחלקו הניכר הוא העולם שקורה ברשת והילדים הם חלק מזה וגדלים לתוך זה ולכן, אני לא מוצאת מקום להימנע מזה בכל הנוגע לילדים בדיוק באותו האופן שבו לא מנעו מילדים בימים עברו לצאת לשחק מחוץ לבית על אף שכולם ידעו שארבו שם סכנות. אני דוגלת בלשתף את הילדים ולחשוף אותם בהדרגה ובמקביל, ללמד אותם להשתמש בזה בתבונה וכמובן, ללמד אותם להיזהר מהסכנות ברשת ולא פחות מזה, להיזהר בעצמנו.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
קנאה
רגע קטן של גילוי: בבסיסי אני קנאית להחריד. בבית הספר היסודי קנאתי ב"מלכות הכיתה", בחטיבה קינאתי במי שהייתה הנמסיס שלי בכל הנוגע להצלחה בלימודים (ויש שטענו שגם חלקנו דמיון פיזי מסוים…), בתיכון קינאתי בכל מי שפניה היו חלקות מפצעונים ונקיות מסימני שמנוניות (רעה חולה שסבלתי ממנה עד שגיליתי את פרח לב הזהב שלי – תרופת הרואקוטן השנויה במחלוקת) וכך הלאה. היה רגע קטן בחיי שסברתי לתומי שעם ההתבגרות תם שלב הקנאה בחיי אולם מודה ומתוודה שהרשת מביאה עימה שלל סיבות להתקנא באחרות: אימהות שילדו 3 ילדים ונראות כמו דוגמניות של בגדי ים (אתן יודעות מי אתן 😉), בלוגריות שפתחו בלוג אחרי ויש להן כמות גולשים כפולה ומכופלת משלי, צלמות מוכשרות ממני, נשים באינסטגרם עם פידים מעוררי השראה\קנאה, כל ילדה בת 17 שעם מעט מאוד מאמץ עוקפת אותי בסיבוב עם כמות העוקבים באינסטגרם, יצרניות תוכן שהשיגו את מה שעבורי הוא בגדר חלום ופנטזיה והגיעו לפינה או תכנית משלהן בטלוויזיה והרשימה עוד ארוכה ומכובדת. מודה שלא תמיד זה פשוט. בעיקר בימים שבהם פוסט שהשקעתי בו רבות אינו מביא תנועת קוראות כפי שציפיתי, או כשתמונה שלי באינסטגרם גורפת מעט מאוד לייקים ועוד שלל רעות חולות של החיים בעולם הרשת. אבל בכל עבודה יש אתגרים ותמיד יהיו מי שיצליחו יותר מאיתנו ואני מקבלת כל פעם מחדש שיעור חשוב באיך להפוך את רגשי הקנאה המבעבעת לפרגון אמיתי מכל הלב. לפעמים אפילו זה מצליח לי.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות; עליונית: של סתיו מהבית 😉
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
המרדף אחרי הלייקים
זה אולי ישמע מוזר אבל נשבעת שהייתי מבין האחרונות שהצטרפו בזמנו לרשת הפייסבוק. בהתחלה הייתי כל כך מנותקת שלא הבחנתי שאף אחד לא מגיב ולא עושה לייקים למעט הדברים שהעלתי. יום אחד חברה שאלה אותי למה אני לא מעלה כלום ורק אז הלכתי לבדוק וגיליתי שבהגדרות האבטחה שלי היה מוגדר שאף אחד לא יוכל לראות את התכנים… השימוש שלי ברשת היה כל כך נטול מטרות ונאיבי שלפעמים אני מתגעגעת לתחושה הזו. היום, כל פוסט בפייסבוק וכל תמונה באינסטגרם מחושבת לפרטי פרטים, הספונטניות נעלמה כליל ואת מקומה תפס המרדף אחר הלייקים, התגובות והעוקבים. 20 פעם ביום אני בודקת אם יש תנועת גולשים באתר, 20,000 פעם ביום אני נכנסת לאינסטגרם ו-200,000 פעם ביום אני מתעסקת את הטלפון והמחשב. אז אמנם אני חשה סיפוק רב מהעובדה שעל אף שאינני נערה פוחזת בת 17 (ולו הייתי מאמינה באל הייתי אומרת לו תודה על כך שאינני בגיל הזה יותר מידי בוקר ), הצלחתי לעניין 14,200 עוקבים באינסטגרם שסבורים שהתכנים שלי מספיק מעניינים כדי להישאר שם, אבל לפעמים גם לי מתחשק להעלות תמונה באיכות גרועה ובחיתוך לא מקצועי, נטולת פילטר או עריכה מקצועית פשוט כי ככה בא לי באותו הרגע….
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
ההתמכרות לסמארטפון
לפני שנה בדיוק בבוקר בהיר אחד ימים ספורים לפני טיסה לפריז הסמארטפון שלי שבק חיים. הפאניקה שאחזה בי באותו הרגע הובילה אותי להכין את מדרג האסונות הפרטי שלי מן הכבד אל הקל באופן הבא: הסמארטפון שובק חיים, המחשב האישי שלי שובק חיים, סרטן 🤭.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
כל כך הרבה נאמר, נכתב ונשמע על ההתמכרות לסמארטפון ועל הבעיות, הקשיים, הסכנות, הקשר בין זה לבין הפרעות קשב, בין זה לבין אלימות, בין זה לבין אלוהים יודע מה. זה תמיד נשמע כל כך אפוקליפטי ולכן חשוב לזכור שלפני כמה עשרות שנים אמרו את אותו הדבר על הטלוויזיה, ואחר כך על המחשב, על האטארי (זוכרים??), על הגיים בוי, על האקס בוקס. דברים לא פחות גרועים אמרו על "הסכנות שברוקנרול" ובשנות השישים סברו מקבלי ההחלטות בארץ הקודש, כי הביטלס הם אלו שישחיתו את לבבותיהם התמים של נערי ונערות ישראל…
פסח הוא עת מצוינת להזכיר כי בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מחושך לאור, או במילים אחרות: תתקדמו😉.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
המוסר כפול
כמעט מיום שנולדה, סתיו רואה אותי מצטלמת, עורכת, מעלה, הולכת לאירועים ומקבלת מידי שבוע שלל חבילות ומתנות.
: Rock The Boat
מוסר כפול לא באמת יעבוד כאן. אני לא אוכל בבוא היום למנוע ממנה לנהוג ברשתות כפי שנוהגת אני וסתיו נהנית להצטרף אלי לצילומים, לאירועים, לשבוע האופנה, וגם היא מקבלת מתנות ויודעת שקודם אמא צריכה לצלם אותן ורק אחר כך היא יכולה להתחיל להשתמש בהן וכבר למדה להתמקח כמו גדולה כי למה להסתפק בשמלה אחת אם אפשר לבקש שתיים?
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
אם לסכם את הדיון המעמיק הזה באופן האובייקטיבי ביותר שיכולתי לחשוב עליו, יש לי בת מהממת (וגם אחיה לא רע)!
יורש העצר הצעיר.
השמלות שסתיו לובשת
המעצבת הדס שטרנברג שאחראית על כל השמלות שסתיו לובשת בפוסט הזה, למדה עיצוב אופנה במכללת ויצ"ו חיפה והקימה את המותג כשהייתה בעצמה בהריון בשנת 1997 לאחר שראתה כי השוק מציע מעט מאוד בתחום בגדי הילדים והתינוקות המעוצבים. היא התחילה עם עיצוב של בגדי ילדים ותינוקות לשני המינים אולם עם הזמן, הוא הלך והתעצב למותג הנוכחי שנקרא "הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות" המציע שמלות איכותיות ומשגעות לילדות בגילאי 2-8.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
זהו שיתוף הפעולה השלישי שאני זוכה לעשות עם הדס שטרנברג כשהראשון היה בדיוק לפני שנה כשהצגתי (ואם לדייק, כשסתיו הציגה) את קולקציית שמלות האביב והשני היה לפני כחצי שנה כשהצגנו את קולקציית שמלות החורף. את השמלות שסתיו לובשת (ועוד הרבה אחרות) תוכלו למצוא בחנות אונליין של הדס. ממליצה בחום לעקוב גם אחרי עמוד הפייסבוק של החנות שבו מתפרסמות שלל ההנחות וההטבות שאני חייבת לומר שניתנות ביד נדיבה.
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
ובנימה אופטימית, חג פסח שמח!
שמלה: הדס שטרנברג – שמלות בוטיק לילדות
אשמח לשמוע מה חשבת על הפוסט בתגובות למטה ואשמח לראות אותך גם בעמוד הפייסבוק של "תלתלים" ובחשבון האינסטגרם השוקק שלי. ואם עדיין לא נרשמת לרשימת הדיוור של "תלתלים" אז זה הזמן, כי בימים אלו אני שולחת מידי שבוע הודעה על מתנות והגרלות ייעודיות לקוראות הבלוג ולמנויות במייל. עוד קצת למטה תמצאי חלונית להרשמה.
בנושא הקנאה – אבא שלי תמיד אמר שאם מקנאים במישהו, צריך לחשוב אם היינו מוכנים להתחלף איתו. לא רק בתחום שעורר בנו קנאה, אלא בכל החבילה. היית מוכנה להתחלף איתה בבן הזוג? בילדים? במשפחה? במראה? במקום המגורים? במקצוע? עד היום התשובה הייתה תמיד – לא תודה 🙂
איזה נושא בחרת פה. בדיוק חברה העלתה תמונה של טוכעס קטן וחשבתי שזה לא במקום. אני גם מרבה להציג את הילדים שלי אבל לא באמת חושבת על ההשלכות.
ותחשבי שכל מי שטת מקנאה בה. מקנאה במישהו אחר!!!
בקיצור, את אומרת, נחמת רבים 😉
קודם כל תודה על הקומפלימנטים. אני מסכימה איתך בכל מה שנוגע למידת החשיפה. בעלי למשל, ממש ממש לא רוצה להחשף ואני כמובן מכבדת את זה.
הילה יקרה, את כותבת באופן כל כך יפה, אינטיליגנטי ורהוט שתענוג לקרוא אותך. בסך הכל מסכימה איתך שלא נכון לנהוג במוסר כפול והכי נכון ללמד ולתת לילדים כמה שיותר מידע וכלים לשימוש נכון וחכם במדיה. והכי חשוב זה להמשיך לחשוב, להתלבט וללכת עם האמת שלך.
החיזוק שלך מאוד חשוב לי. תודה רבה לך על המילים היפות האלו
אני חושבת שבעידן הטכנולוגי של היום קשה מאוד להמנע מכל הצילומים והחשיפות וכל עוד הורים עושים את זה בטוב טעם- אין צורך להגרר ליסורי מצפון. יש המון זוגות צעירים שמצלמים את התינוקות שלהם ומעלים לרשת ואני אישית לא רואה בזה פסול.
לא תמיד אנחנו כהורים צריכים לשאול את הילד לרצונו. הרי אנחנו לא מבקשים מהם רשות על איך לחנך אותם וכו..
יצא לי לראות בנות טיפה יותר גדולות מסתיו שמתנהגות כמו נשים קטנות מצלמות את עצמן ללא הרף ובלי שליטה/אישור של הורים וזה לא פחות גרוע בעיניי.
תהני מהצילומים ומסתיו המקסימה!!
אני גם ראיתי את הבנות הגדולות יותר, חלקן בשבוע האופנה ותהיתי לעצמי אם אני לא הופכת את שלי לכאלה… אכן סוגיות לא פשוטות…
הפרטיות שלי מאוד חשובה לי ואני דואגת שחבריי בפייסבוק יהיו אנשים אמיתיים שאני מכירה מקרוב. אני מעלה תמונות של ילדיי…אבל גם בפייסבוק וגם באינסטגרם אני מקפידה על הגדרות פרטיות בין המחמירות…
אבל זאת אני
מודה שהפרטיות שלי לא מאוד חשובה לי, הרי בחרתי לחשוף חלקים גדולים ממנה פה…;-)
כתבת יפה והתמונות מקסימות. איך אפשר שלא יהיו, ילדים גונבים את ההצגה 🙂
אני בדיעה שלא נכון להעלות תמונות של ילדים לרשתות החברתיות. זה אכן נראה לי לא הוגן כלפיהם.
לו היה לי ילד מניחה שהייתי מחכה שיהיה מספיק בוגר….
העלית נקודות חשובות למחשבה ולדיון ואני בעיקר מזדהה עם המחשבות שלך… וחוץ מזה, סתיו מהממת, השמלות מקסימות והצילומים שלך יפיפיים ❤
לשמוע מחמאה על צילום מצלמת מדהימה כמוך זה אחד הדברים המרגשים ביותר שיכולתי לשמוע. תודה רבה לך וחג שמח
מרגישה כאילו כתבת אותי.
את בטח מתארת לעצמך כמה ביקורת ונזיפות אני מקבלת על החשיפה של יוני, היו גם שהאשימו אותי בכך שהוא כל הזמן חולה – הרי ברור שזה עין הרע!
אני לא רואה שום דבר פסול בלחשוף את החיים שלנו ברשתות החברתיות והילדים שלנו הם חלק גדול מאוד מזה.
כמו שלא אשפוט אחרות שבוחרות שלא לפרסם שום תמונה של הילד, הייתי שמחה אם לא היו שופטים אותי על הבחירה שלי כן לפרסם.
בול! לפעמים אני מרגישה מבטים של אמהות מהגן על זה ואני חוזרת להרגיש כמו ילדה בת 16 בהפסקה בבית ספר שנדמה לה שכולם מלחששים עליה…. יש מקום להרבה דעות והכל בסדר.
מזדהה עם כל מילה
משווה, ומעלה! אני גם שופטת את עצמי.
הילדה מקסימה, השמלות יפות אבל המחשבה שאולי היא מופיעה על הקיר של איזה פדופיל או פסיכופט מעבירה בי צמרמורת. אצלנו במשפחה המורחבת לא מעלים תמונות!
מודה שהמחשבה הזאת עברה לי בראש לא פעם ולא פעמיים אבל באותה מידה אני גם מזכירה לעצמי שסטטיסטית בגילאים האלה הסכנות הכי גדולות וכמות התקיפות הכי גדולות היא ממישהו שהילדים מכירים ואפילו מכירים היטב: בן משפחה או חבר. אבל אני בהחלט שותפה לתחושה שאת מתארת.
הילה, את כותבת מקסים ומצליחה לרגש כל פעם מחדש.
אני לא חיית מדיה, והאמת גם לא ממש מבינה את הצורך במעקב אינסופי ומדכא אחרי לייקים.
דווקא בגלל זה נראה לי שהילדים הם בבואה שלנו, באופן הכי טוב וטהור שיכול להיות.
אם סתיו המקסימה דומה לך, אוהבת לשתף פעולה, נהנית להצטלם – אז בינינו מה רע בזה? במיוחד כשהמצלמת זו את, באופן נשלט ומבוקר.
אצלי, למשל הילדים דומים לי ככה שגם אם אני מנסה לצלם, הם משביעים אותי לא לשלוח לאף אחד ויודעים בדיוק מה הם רוצים או לא 🙂
רק בעניין, שאילת הרשות, אני לא כל כך מסכימה. אנחנו לא שואלים אותם הרבה דברים, זה נכון. אבל כל הדברים האלו קשורים אליהם באופן אישי וברוב המקרים קשורים למסגרת הביתית-משפחתית. תמונות שמפורסמות ברשת, וכנראה יישארו שם לעוד הרבה זמן, לא נמצאות בשליטתנו או בשליטתם, ולכן כבר נוגעות להחלטות שאנחנו עושים לגביהם במרחב הציבורי (וההשתלטות שלנו על איך אחרים ייתפסו אותם).
עם תמונות או בלי תמונות, מאד אוהבת לקרוא אותך ונותנת לך אלפי לייקים וירטואלים פוטנציאליים
קודם כל המון המון תודה לך על המילים החמות. אני לא יודעת להסביר כמה מרגש אותי לקרוא תגובות כאלה, ולדעת שהמילים שאני כותבת שבוע אחרי שבוע בשעות הקטנות של הלילה באמת מוצאות דרכם באופן עמוק ללבבות הקוראות ולא נבלעות בתוך אינסור התכנים שמציפים אותנו.
לגבי האבחנה שעשית, את צודקת. אין ספק, שאני לא עושה את זה לטובת הילדים אלא מתוך מניע אנוכי שקשור באופן שבו אני בחרתי לחיות את החיים. וזה מעלה בי לא פעם נקיפות מצפון. בדיוק בגלל זה החלטתי לפתוח דיון. אז תודה שלקחת בו חלק וחג שמח!
וואו! מאיפה להתחיל להגיב בכלל??! קודם כל הבת שלך יפייפיה, השמלות הורסות, עשית לי חשק, אני רצה לקנות לקטנות שלי. את כותבת מדהים, אני כל כך מזדהה באמת.. פוסט אליפות בקיצור
איזה כיף!! אני בטוחה שהבנות שלך יתמכרו כמו סתיו שלי שכבר לא מוכנה ללבוש כמעט שום דבר אחר…
וואו, העלת פה בפוסט הרבה מאוד נקודות, שכל אחת מהן היא דיון של כמה שעות טובות.
אתחיל מזה שהצילום שלך נהדרים, ונראה שסתיו ממש נהנת מזה.
כאימא ל3 מתבגרים, אני שואלת אם מותר לי להוסיף תמונות שלהם, הגדולה בשלב המרד, ומסרבת, הקטנים עדיין מוכנים.
בעניין החשיפה, לשתי הבנות יש אינסטוש, והן מעלות תמונות של עצמן, בעולם שלנו כיום, אני לא חושבת שיש עוד מקום שאינו חשוף, במוקדם או במאוחר זה קורה.
מסכימה איתך מאוד וזאת בדיוק גם הגישה שלי. לכן החלטתי, במקום למנוע, לשלב וללמד להיזהר. וכמובן שכשהם יהיו מספיק גדולים ויביעו התנגדות לא אעשה שום דבר שלא יהיה על דעתם.
הילה יקרה, היטבת לקחת נושא מורכב העוסק בסוגיות לא פשוטות ולשלבו עם השמלות שלי ורק על זה כבר מגיע לך שאפו גדול. מי שמכיר אתי היטב יודע שמעבר לעיסוק באופנה אני חייה ונושמת נושאים חברתיים ואכן קלעת בול לנושא שכולנו חולקים, כמה להצניע וכמה להתיר בעידן האינטרנטי. מודה שהיום כשילדי נמצאים בשלבי ההתבגרות שלהם, ממעטת להעלות תמונות שלהם אלא במקרים חריגים בהם אני חשה כי טובתי גוברת על טובתם. הגיוס של הגדול למשל שרציתי שכל העולם יחלוק איתי את ההתרגשות. בעבר נהגתי לצלם את הבת שלי עם הבגדים והיא הייתה מודעת היטב ואף הזמינה חברות לחלוק איתה ימי צילום. זה העידן בו אנו חיים אלו הפלטפורמות המקובלות, הלקאה עצמית לא תשרת אף אחד. הרשע יכול לפגוש אותנו בכל מקום, האם ניתן לו להוביל ולהנחות אותנו? או שנבחר לראות את הטוב. את זה כבר כל אחד יחליט.
ולפני סיום, העלית תמונות של סתיו בשמלות שלי בדיוק כפי שאני רוצה שיסתכלו עליהן. שמלות שמשמחות ילדות שנמצאות שם כחלק מהחיים שלהן והן מרגישות בהן נוח להיות בדיוק מי שהן. ועל כך תודה ענקית.
אני מניחה שיהיה לי קל יותר כשהם יהיו גדולים יותר ואוכל לבקש את רשותם ולדעת שלא משנה מה, כל דבר שאני עושה הוא על דעתם. יש משהו בגיל הזה שבו מרבית ההחלטות בענין הזה הן שלי שהוא מכביד. ולגבי מה שכתבת על הצגת השמלות, אני לא רואה איך אפשר לנהוג איתן אחרת ;-). השמלות פשוט מבקשות לרוץ ולשמוח איתן ולא סתם כל עונה הן האהובות עליה.
נושא חשוב ביותר! אין תשובה אחת שהיא נכונה בקטע הזה, ובכללי יש סכנות בכל מקום, לא רק ברשת החברתית, אז מה נעשה? נסגור אותם בבית? הכל עניין של פרופורציות לדעתי (אבל מצד שני, אין לי ילדים.. 🙂 )
הרגת אותי עם התוספת בסוף המשפט. 🙂
נושא מאוד מורכב וחשוב בעיניי. אם תסתכלי בפיד שלי פייסבוק ובאינסטגרם לא תראי כמעט תמונות אישיות של הילדים שלי, יש המון רמיזות ולפעמים גם תמונות שקשורות ישירות לנושא הפוסט שכתבתי בבלוג.
הקו הוא עדין. אבל אני למדתי כמו בהרבה נושאים אחרים ללכת עם הלב שלי ולהקשיב לו.
הילדים הם חלק ממני- אז אני כותבת עליהם ולפעמים גם מעלה תמונות שלהם (באישורם כמובן, כי הם גדולים יותר)
אני דתיה- ולפעמים הקול "הדוסי" 🙂 בוקע ממני. אבל זו מי שאני ומי שאוהב אותי אוהב אותי גם ככה.
חוצמיזה, סתיו כ"כ דומה לך וכ"כ יפה.
אני מניחה שכשכהם יהיו גדולים יותר, אוכל לנהל איתם שיח עם הנושא ולקבל את אישורם.
הילה, פוסט יפהפה שמעלה שאלות מאוד חשובות.
אני בלוגרית טילים אז מרבית התמונות שלי לא מתרכזות בילדים שלי, אבל בבלוג ובפייסבוק בחלט מפורסמים תמונות משפחתיות. אני בוחרת תמונות וטקסט שמחמיאים לילדים שלי. הילדים יודעים שאני מצלמת אותם, הם רואים את הבלוג מועלה, והם רשאים להטיל וטו על כל תמונה או פיסת טקסט. לילדי הגדולים יש חשבונות אינסטוש, פייסוש וכו – והם מכירים את העולם הזה ואת כללי ההתנהלות בו. הקטנה גם היא מבינה היטב – למרות שעדיין אין לה טלפון.
אני לא מצלמת ילדים שהם לא שלי ללא רשות הוריהם ולא מעלה לפייסבוק.
מאוד חשוב מה שאת אומרת. ולגבי ילדים לא שלך, כמו שכתבתי, מבחינת החוק מותר לצלם אבל בהחלט אסור להעלות ללא אישור ההורה.
זה נושא שמעסיק אותי והעסיק אותי מרגע שהבלוג שלי נולד. לפני כן באופן גורף לא העליתי תמונות של הילדים לרשתות חברתיות ואף ביקשתי מהסבים והסבתות לא להעלות. ברגע שהבלוג נולד היתה לי התלבטות רצינית, ובשנתיים הראשונות פתרתי את הדילמה בכך שצילמתי אותם מזוויות לא ממש מזוהות, חלק מהפנים ולא כל הפנים ותקריבים על הידיים שיוצרות ופחות על הפנים. הרגשתי שהבלוג עדיין מצוין למרות זאת, אבל שיש לזה גם מחיר בחשיפה של הבלוג (העין שלנו נמשכת באופן אוטומטי לפרצופים). עם הזמן הדעה שלי התרככה ובעקבות העבודה שחלק מהפוסטים שלי נכתבים קודם ככתבה ללאישה – זה גרם לכך שהיה צורך יותר גדול ב"דוגמנים" שממש יראו אותם. בעיתון זה פחות עובד כשמראים תקריבים וחלקי פנים, וזה פחות עוצר את הקורא כשאין פנים. ולי אין אפשרות למצוא כל הזמן דוגמנים חדשים למדור שלי. גם זה גרם לי לשינוי דרכי בפוסטים האחרונים וגם התגברה התחושה שלי שזה לא שהנוכחות שלהם בפייס שלי או בבלוג שלי תגרום להם להיות מפורסמים או מזוהים ברחוב. אני לא ידיעות אחרונות… מודה שאני מעריכה מאוד בלוגריות שמצליחות בלי לחשוף את הילדים, יש מעטות כאלה, בטח בתחום של הורות. אני כמובן שואלת אותם לפני שאני מעלה פוסט עם תמונות שלהם, אבל כיוון שהם צעירים הם לא באמת יכולים להבין את המשמעות של זה. ומה שבעיני הכי חשוב מעבר לחשיפה – זה סוג המבט שלך על הילדים שלך. אפשר לראות את זה בצילומים: המבט שלך מיטיב, לא נצלני, ולא הופך אותה לאובייקט של "תמימות פתיינית" שאני מאוד לא אוהבת שמוציאים מילדים בצילומים. גם בצילומים שהיא יותר עושה "פוזות" היא עדיין ילדותית ותמימה ולא נשית. את נותנת לה להיות ילדה ששמחה עם השמלה החדשה שלה ובמסגרת החשיפה שכן קיימת – שומרת עליה ילדה. וזה ממש לא מובן מאליו בעולם האופנה שמנסה לבגר ילדות.
המילים שכתבת לי מאוד מאוד חשובות לי. החשיפה של סתיו היא נושא תמידי לוויכוח אצלנו בבית כי בעלי שמרבית קוראותי לא יודעות איך הוא נראה, לא מעוניין להחשף ובהתחלה הוא הטיל וטו על חשיפת הילדים. עם הזמן, הוא קיבל את זה שהבלוג שלי שהו אישי והאינסטגרם שאפילו יותר אישי מתייחס גם לפן של האמהות והילדים ה חלק בלתי ניפרד מאיתנו. התנאי היה שרק אני מצלמת אותה ובלי פוזינג. מודה שפונים אלי לא מעט בעיקר באינסטגרם שלי שהוא בעל תפוצה גדולה יחסית ומציעים לי לשלב את סתיו בפרסומות ואני כמובן מסרבת. אני תוהה אם יהיה שלב מסוים שהרצון הזה יגיע מסתיו ואז יהיה לי קשה יותר לחסום את זה.
לגמרי איתך בסירוב לשלב אותה בעולם הזה מעבר לצילומים של אמא בשמלות יפות. ככה זה נשאר בגדר משהו כיפי שעושים עם אמא ולא מעבר לזה. בעיני לצד השני של "לדגמן באמת" יש הרבה יותר חסרונות מיתרונות. את חלק מעולם האופנה אז את מודעת לזה בטח עוד יותר ממני. מבינה לגמרי את בעלך, גם אצלנו זה דיון מתמשך.
העלת סוגיות מאד משמעותיות. אני רוצה להתייחס לנושא של פרסום תמונות של ילדים כי כמעט ואין לזה התייחסות בדיונים. הרבה יותר מפריע לי פרסום של צילומים של ילדים 'זרים' ממדינות עולם שלישי או מטיולים בעולם ללא רשות ההורים, מאשר פרסום של תמונות של הילדים שלנו. בסופו של דבר אנחנו ההורים שלהם וכמו שאנחנו מאשרים לבית הספר או לחוג לפרסם תמונות של הילדים באתר הבית ספרי, כך "זכותינו" לשים תמונות של הילדים בפרופילים שלנו או בבלוג. אני רוצה להאמין שרב ההורים שמפרסמים תמונות של הילדים שלהם מכבדים אותם ומעלים תמונות שלא יגרמו להם למבוכה או לנזק. מגיל מסויים התחלתי לבקש אישור מהילדים שלי לפרסם תמונות שלהם ומודה, פה ושם יצא לי למחוק תמונות שפרסמתי, לאחר שאחד מילדי ביקש ממני שאסירם מסיבות שונות.
ובלי קשר לסוגיית התמונות, מאד אהבתי את הכנות שלך בפוסט הזה וגם, כמובן את סתיו, הצילומים והשמלות (אבל את זה כבר כתבתי לך…)
מבחינת החוק, אסור להעלות תמונה של קטין ללא אישור ההורים. זה נכון גם לגבי תמונות ממדינות עולם שלישי אם כי כמובן הם לא כפופים מן הסתם לחוק הישראלי…
הכנות שלך שובת לב וסתיו פשוט מהממת וכל כך דומה לך שזה חמוד להפליא. מעבר לכך לא יודעת מה טוב ומה מסוכן, מרגיש לי שאותנטיות וכנות, עושות את ההבדל, ואת שניהם יש לך בשפע. חג שמח הילה. ובהזדמנות זו אשמח לדעת אם אני עוקבת או לא אחרי הבלוג, כי אני ממש סתומה בדברים האלה. אני גם לא יודעת אם צריך להגיב כאן או בפייס, או בשניהם…-:) פנינה
המילים שלך כל כך כל כך יפות וחשובות. תודה לך!
טוב העלית פה לא מעט נושאים חשובים. קודם כל שאפו על הצילומים, הדס בהחלט יודעת לבחור את השיתופים שלה לדרך! הדס נראית נפלא עם השמלות, הככ יפות של הדס. אני מכירה את הרצליה, כנראה לא טוב כמוך, הבאת פה כמה לוקישנים, מעולים!! לגבי חשיפת ילדים. כן, זה נושא לא קל. אני אמרתי, כשהם היו קטנים יותר והעלתי קצת, שכשהם גדלים לא יזהו אותם. האמת שזה נכון ואותי זה הרגיע. בשלב מסויים הפסקתי כי הם לא היו מוכנים. האמת שניתנת להאמר היא שאותם זה גם לא מעניין. לא את הבן שלי ולא את הבת. לא מעניין אותם פייסבוק, בלוגים בטח לא, גם לא של אמא שלהם. הם בעצמם לא מצטלמים הרבה, וגם אז זה בעיוותים ובמורות שונות משלנו (מהמעט שאני רואה, כי לרוב הם לא מוכנים להראות). אני תמיד מקווה שמי שרוצה לעשות רע לא יבחר בהם, בתמונות שעדיין קימות. ברור לי שאי אפשר להגיע אליהם (פיזית) בשל התמונות אז גם זה מרגיע. אם זה עושה טוב לסתיו, ואת כאמא מסורה יודעת את הגבולות אני סומכת עלייך. אני חושבת שאנחנו דור ביניים, שנכנס חזק לעולם הזה של דיגיטציה, והם כבר בפנים. החיים משתנים מול העיניים שלנו. בתקופות כאלה תמיד יש קונפליקטים לא קלים. חג שמח לכולכם.
הי הדס,
התמונות מקצועיות, הבגדים נראים נחמד, ברור מהתמונות שהן מיועדות להציג את הבגד.
כך שאין לי שום בעיה אם צילום והצגת ביתך בפוסטים.
אם מדברים על חינוך בכלל- למרות שלא שאלת, אז כן זה בהחלט מכוון אותה לעניני בנות, בגדים, הרבה, חדש, מתנות וכו.
אבל זו ביתך ואני מאמינה שאת שלמה עם דרכך, ובזה זה נגמר.
המשל הצלחה!
את בהחלט לוחצת פה על עקב האכילס שלי ועל נושא קבוע לדיונים וויכוחים ביני לבין בעלי. אין ספק שהבת שלי מחקה אותי. האם אני משמשת דוגמה טובה או דוגמה בעייתי זה לא באמת משנה כי זאת אני ואני לא אשתנה או אעסוק בנושא אחר. הגבול שכן הצבתי לבינתיים הוא שאת הבת שלי רק אני מצלמת. אנחנו יוצאות לנו כל פעם למקום אחר, אני, היא והמצלמה והיא עושה את מה שהיא תמיד עושה: משחקת, רוקדת, קופצת, קוטפת פרחים ומראה לי אותם. ואני שם כדי לצלם בלי לתת שום הוראות בימוי. אין ספק שבחרתי תמונות שמציגות טוב את הבגד כי זה חלק מהפוסט הזה אבל קחי בחשבון שחוץ מהתמונות האלה יש עוד 7894 תמונות שבהן הבגד לא ברור ומתוכן בחרתי את מה שישרת את הבגד. אני לא אומרת שזה מושלם או ראוי, ולא, אני שלמה. יש לי ספקות ותהיות בדיוק כמו שכתבתי פה. אבל כן, זוהי דרכי ומה יהיה איתה, אלוהים גדול ;-). תודה לך על האינפוט שלך ושיהיה לך חג שמח