שיתוף פעולה בין שתי בלוגריות אופנה
לפני שנתיים וקצת כשעוד הייתי בלוגרית מתחילה ומאוד חובבנית, והקוראים היחידים של הבלוג היו בני משפחה וחברות שהכרחתי כל פעם לקרוא, נתקלתי בבלוג המרהיב של דיאנה בשם Diva Diana. באותה תקופה, חקרתי היטב את עולם הבלוגים הישראלי ועקבתי באדיקות אחרי דפי הפייסבוק שלהם ופתחתי חשבון אינסטגרם שבהתחלה היה כה עלוב ונטול עוקבים והלייקים היחידים שהצלחתי לגרד היו בשיטת ה- Like for like או Follow for follow ועוד שלל טריקים שכל ילד בן 15 מכיר טוב ממני בהרבה :-). מהתמונות שהעלו מיטב בלוגריות האופנה, היה נראה שמגניבות היא ענין מדבק, ושכולן חברות שמדלגות יחדיו מאירוע נוצץ האחד למשנהו. הרגשתי כמו הילדה החדשה בכיתה שמסתכלת בקנאה והערצה על המלכות מרחוק.
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
דיאנה לובשת: קסטרו, נעליים: קליגולה
אני לובשת: שמלה: Twotone, נעליים: שני בר
שתינו עונדות תכשיטים של Urbanina
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
אנחנו המשתייכים לזן המנומש והמתולתל פחות מתאפיינים בישיבה בצד והמתנה מנומסת לתורנו ולכן החלטתי לנקוט מעשה ופניתי לדיאנה דרך הפייסבוק ושאלתי בנימוס איך מצטרפים לקהילת הבלוגריות שלה. דיאנה בירכה אותי על הצטרפותי לעולם הבלוגספירה והשיבה בחיוך שאין באמת "קהילה" אלא בנות שפשוט נהנות לכתוב. וכך במחי מקלדת, קיבלתי את השיעור החשוב מכולם: ליצור מתוך תשוקה והנאה. השאר כבר יגיע.
צילום: Ronen Vasker
שמלה: Twotone
נעליים: שני בר
תכשיטים: Urbanina
או כדברי הגרפיטי, להיות נאמנים לעמת הפנימית 😉
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
שרשרת: Urbanina
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
שנתיים וקצת אחר כך, כשבאמתחתי 200 פוסטים ועשרות אלפי צפיות, הרגשנו שהגיעה העת לשנס מתניים ולשלב ידיים בפוסט מיוחד ומאוחד תחת מצלמתו של הצלם המופלא רונן וסקר.
כמתבקש ממפגש אופנתי שכזה, בחרנו את מיטב מחלצותינו והתקשטנו לכבוד ההפקה הנהדרת הזו בעדיים שלקחנו במיוחד לצילומים של המעצבת המוכשרת עדי כצמן ל- Urbanina. עדי רקמה את מותג התכשיטים שלה עוד כשהייתה בת 16 כשנכנסה פעם ראשונה לחנות חרוזים אבל השיקה אותו רק לאחרונה לפני כ-3 חודשים. תכשיטים שלה מאופיינים במראה אורבני רוקרי שאהוב עלי במיוחד עוד מהימים הממש (אבל ממש) ישנים כשהסתובבתי עם עגיל בלשון (כן כן…) והם עשויים עורות או בדים דמויי עור ומתכות ססגוניות שונות.
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
צילום: Ronen Vasker
הלוקיישן שנבחר לצילומים הוא תחנת קמח ישנה ונטושה בחיבור שבין בני ברק לרמת גן. כשנכסנו פנימה קידם את פנינו בברכה ריח חזק של פגרים, וכמתבקש ממקום נטוש שכזה המקום שרץ חרקים מזנים שטרם גולו על ידי טובי הזואולוגים. אבל בעוד שהעקיצות החשודות עברו בתוך יומיים, התמונות הנפלאות ישרדו לעד. או עד שיגמר לי מקום האחסון בבלוג…
צילום: Ronen Vasker
תכשיטים: Urbanina
לטובת מי שזקוק לקלוז'ר לסיפור, הנה מוסר ההשכל: תשוקה אינה מספיקה. צריך גם עבודה קשה כי אין ארוחות חינם. שזה נפלא, כי ככה חוזרים למשקל שאחרי הלידה 🙂
צילום: Ronen Vasker
שתי הבלוגריות (בין) הכי חביבות עלי. מרגישים את האנרגיה האדירה של שתיכן יחד דרך המסך. הילהלה אהבתי את השמלה שעלייך והשרשרת בטוב טעם משגע.
איזו תגובה מחממת לב. תודה אהובה
פוסט נהדר. אני אוהבת כאלה, אוהבת את השיתופי פעולה האלה, רעננים ומעניינים! השימלה שלך מקסימה. יש לי משיכה לא מוסברת לאוברסייז, וזו באמת יפייפיה 🙂
נ.ב. הלוקיישן מעולה!!!
תודה יקירה. אין כמו שיתוף פעולה. הגיע הזמן לאחד משלנו 😉
מסקנה חשובה שלפעמים שוכחים… ואיזו דרך עשית!!! כיף לראות/לקרוא את הדרך הזאת ואת הפירות שלה ?
וכדי לא להשאר אנונימית… הדס ?
תודה לך האנונימית הדס 🙂
ביג לייק! הכי טוב לכתוב מתוך תשוקה!
מי כמוך יודעת!
מתולתלת,
נראה יום מפנק, קסום ומושלם.
אני בהלם על ה -200 פוסטים.
וווווואו איך הספקת יה חרוצה
ממתולתלת אחת לאחרת, בינינו, כשאנחנו מחליטות משהו, הוא קורה 😉
מהמם ומשעשע כרגיל 🙂
תודה אהובה! מחכה ומצפה לצילומים שלנו עם פזית.